מגילת אסתרונומיה


א. פתיחה

מגילת אסתר היא אחד הספרים היותר נקראים של התנ”ך, וסיפורי המגילה ידועים לכל דרדקי ישראל. הקורא מכיר בוודאי את הסיפור ופרטיו בעל-פה, ולכן לא נחזור עליו כאן. עם זאת נציין, שפרטים רבים במגילה תמוהים ביותר, וגם אם קיומם לא מפריע למהלך הסיפור, הם נראים מיותרים לחלוטין.

ב. שמות סתומים

ניקח לדוגמא, את שמות שבעת הסריסים משרתי פני המלך, הנזכרים בפרק הפתיחה. מחבר המגילה אינו מוותר אף על אחד מבני החבורה — מהומן, בזתא, חרבונא, בגתא ואבגתא, זתר וכרכס. ובעוד הקורא משתומם לפשר הפירוט בשמות הסריסים, מביא המחבר רשימה נוספת של שבעת שרי פרס ומדי הלא הם כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא, ממוכן — איש מהם לא נפקד. לשם מה מלאה אותנו המחבר בפרטי שמות של אנשים, שמרביתם לא יוזכרו שנית בכל הסיפור? אף ממוכן וחרבונא, המוזכרים בהמשך הסיפור, ממלאים בו תפקיד שולי ביותר.

להלן נעמוד על טיבם של שמות אלה ונראה, כי לכל אחד מהם תפקיד חשוב בסיפור, וביחד הם ממלאים עולם ומלואו, במשמעות הרחבה יותר של הביטוי. שמות אלו חושפים פרקים מעולמו המדעי והתרבותי של מחבר מגילת אסתר. בשל חשיבותם הרבה מזכיר אותם המחבר כבר בפרק הפתיחה גם אם פשר הפירוט הרב אינו ברור לקורא קריאה שטחית. הבנת סוגיה סתומה זו תאיר את סיפור המגילה באור חדש, שונה ממה שהכרנו עד כה.

ג. שבע

עניין תמוה אחר הוא, למשל, השימוש הרב במספר שבע: שבעת הסריסים; שבעת שרי פרס ומדי הנקראים לפעולה ביום השביעי של משתה שבעת הימים; שבע הנערות הראויות לאסתר בבואה אל המלך בשנת שבע למלכותו; וכמובן “שבע ועשרים ומאה מדינה” — ביטוי החוזר ונשנה פעמים רבות במגילה.

המלך, שהוא סיבת החגיגות, תופס בהן אמנם מקום מרכזי, אך לבושתו הוא מתגלה כמלך בגילופין הממלא בחגיגות תפקיד סטטי, שולי — בדומה לתפקיד שהוא מגלם בכל מהלך העלילה. על טיבו של מלך נכבד זה מעמידנו המחבר כבר בפרק הפתיחה, אולם מדוע הוא טורח כל-כך להדגיש את המספר שבע? והאם יש קשר בין מספר זה לבין שתי הרשימות שהוזכרו (סריסים ושרים)?

אין ספק, שלמספר שבע יש כאן משמעות מכוונת, כשם שרשימות השמות באו לרמז על כוונה נסתרת. לפי התלמוד (מגילה יב) מסמלים שמות השרים פעולות שונות שנעשו בבית-המקדש: אדמתא מזכיר לחכמי התלמוד מזבח אדמה, מרס מזכיר את פעולת מירוס דם הקורבן וכו’. לשמות הסריסים אין התלמוד מתייחס. דברי התלמוד אין בהם כדי להשיב על תמיהתנו. מכל מקום, העובדה שגם התלמוד תולה בשמות הללו משמעות סימבולית, מעודדת לחפש בכיוון זה.

ד. הסריסים והשרים

אחד המוטיבים המרכזיים במגילה הוא המוטיב “ונהפוך הוא”. שמא נוכל להיעזר בו לפתרון הבעיה. ננסה להפוך את סדר השמות של השרים, לדוגמה, ונשווה את שתי הרשימות — זו של הסריסים מול זו של השרים. מיד נראה כי שתי הרשימות דומות מאוד. הנה שתיהן זו מול זו, ליד כל שם מצוין מספר סידורי, על-פי סדר הופעתו במגילה.

רשימת הסריסים

רשימת השרים

1. מהומן

7. ממוכן

2. בזתא

6. מרסנא

3. חרבונא

5. מרס

4. בגתא

4. תרשיש

5. אבגתא

3. אדמתא

6. זתר

2. שתר

7. כרכס

1. כרשנא

כבר במבט ראשון נבחין בדמיון הרב שבין שמות הזוגות מהומן-ממוכן, זתר-שתר, כרכס-כרשנא, ובמידה פחותה יותר — אבגתא-אדמתא. צמד השמות בגתא-תרשיש נראים אמנם רחוקים מאוד זה מזה, אך בהמשך נעמוד על הקשר ביניהם. גם בין שני הזוגות האחרים — בזתא-מרסנא וחרבונא-מרס, נגלה בהמשך את הקשר הפילולוגי המתאים, אולם לצורך זה ניעזר בדעתו המקצועית של מומחה לשפות וגלגוליהן.


ה. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?!

חוקר השפות העתיקות הצרפתי ייד גילמין, חקר את השמות הללו שבמגילת אסתר ופרסם בכתב-העת “מוזיאון” (כרך 66, עמ’ 105) ניתוח פילולוגי של השמות. גם הוא כמונו הבחין, כי השמות יוצרות התאמה, כאשר הופכים את הסדר כפי שעשינו אנו. מסקנתו היא, שצמדי השמות שבשתי הרשימות זהים מבחינה פילולוגית, וכי הם שמות של מלאכים ואלים בשפות השמיות, שהיו בשימוש בימי קדם במזרח התיכון.

להלן עיקרי הממצאים שהעלה גילמין במחקרו:

א. ממוכן או מהומן הוא מהומנה או והומנה — מלאך ידוע בימי קדם.

ב. בזתא הוא מזדה — אל פרסי. כמו-כן מרסנא ניתן לקרוא מזדנא, שמשמעותו “מתת האל מזדה”.

ג. זתר או שתר אינו אלא צורת זכר של אישתהר, הלא היא מיודעתנו אסתר.

ד. לפי כלי הפילולוגיה אפשר לזהות גם את שני הצמדים אבגתא-אדמתא וכרכס-כרשנא.

באשר לצמד מרס-חרבונא מתקשה גילמין במלאכת הזיהוי, אולם הוא מציין את הדמיון שבין שני השמות מרדד-חרבודד.

ננסה עתה לרדת לעומק משמעותם של השמות אחד-אחד, או ליתר דיוק שניים-שניים.

כבר עתה ברור לנו, שהשמות אינם מקריים: הם מוצפנים ומסודרים כראוי, ויש להם מקום נכבד ברומו של עולם. נעשה מאמץ לצרף לשתי שביעיות הללו את שבע הנערות הראויות לאסתר, אף כי המידע עליהן מועט.

ו. מהומן - ממוכן

לדעת התלמוד, ממוכן הוא המן (“לפורענות מוכן”). מהומן, הסריס הראשון של מגילת אסתר בגרסה העברית, אינו אלא המן, שבגרסה היוונית של המגילה (הספטואגינטה). כאמור, זיהה גילמין שני שמות אלו עם שמותיו של המלאך והומנה. למלאך זה תפקיד מעניין במיתולוגיה; הוא מייצג את כוכב הלכת שבתאי (סטורן). גם בשפות קדומות אחרות נושא שמו של הכוכב סטורן-שבתאי צליל דומה: ביוונית — מינוס, במצרית — מנס, ובהודית — מנו. את כל השמות הללו זיהו חוקרי המיתולוגיה כשמותיו של האל הרומי סטורן, המייצג את כוכב הלכת שבתאי (EV. Cocharne).

ננסה עתה לזהות את שמה או את תפקידה של הנערה השביעית מנערות אסתר (ובמקביל לממוכן — השביעי ברשימת השרים). מגילת אסתר אינה מספרת על כך דבר וחצי דבר, אולם המדרש טורח לגלות את סוד שבע הנערות של אסתר. כאשר נקראה אסתר אל בית הנשים, ביקשו הממונים למנוע ממנה את קיום מצוות שמירת השבת ובודדו אותה מן העולם המיושב, כדי שסדר ימי השבוע ישתבש אצלה. לפיכך, ביקשה אסתר שבע נערות שתשרתנה אותה. בכל יום היא העסיקה נערה אחרת: אחת הייתה מיוחדת לשרתה ביום הראשון, אחרת ביום השני וכן הלאה, כך שהנערה השביעית שירתה אותה תמיד ביום השבת. בדרך זו הצליחה אסתר לדעת מתי חל יום השבת. יוצא אפוא כי תפקידה העיקרי של הנערה השביעית היה לציין את יום השבת. גם השר השביעי של המלך, הנקרא ממוכן, מציין את שבתאי, כפי שנתבהר לנו (ראה גם הדמיון המפתיע שבין המילים

SATURN - SATURDAY).

כוכב הלכת שבתאי הנו הכוכב השביעי במערכת השמש, וזו עובדה ידועה כבר מימי אריסטו, אשר חי בתקופת המגילה לערך. כוכב זה היה ידוע כאחרון כוכבי הלכת, משום שלא ניתן היה אז לצפות בכוכבי לכת רחוקים יותר (אוראנוס, נפטון ופלוטו), בהיעדר אמצעים אופטיים מודרניים.

אם באמת מוביל אותנו מסענו אל כוכבי הלכת[1], כדאי שנלמד להכיר את עולם המדע האריסטוטלי, לפני שנמשיך לגלגל תיאוריה זו.

ז. גלגלים

ב”ספר המדע”, הלכות יסודי התורה ג, א כותב הרמב”ם (בעקבות אריסטו):

הגלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו כוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שמו נוגה, וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל שישי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתי…

תפיסה דומה מציג ר’ שלמה אבן גבירול בחיבורו “כתר מלכות”. מחברים רבים אחרים תיארו גם הם כך את מערכת כוכבי הלכת (ראה ציור מס’ 1).

***איור מספר רזיאל המלאך***

תיאוריה זו מבוססת על הגישה הגיאוצנטרית, הגורסת כי הארץ ניצבת במרכז העולם, וכל הכוכבים נעים סביבה. לעומתה מציבה התיאוריה ההליוצנטרית את השמש במרכז, כשהארץ ושאר הכוכבים סובבים סביבה. תיאוריה זו לא הייתה מקובלת בעולם המדעי בשנים שבין אריסטו לבין קופרניקוס וגלילאו, אף כי בתקופת אריסטו היה יווני בשם אריסטאכוס שטען, כי הארץ סובבת סביב השמש.

נשוב עתה אל מגילתנו. זיהינו לעיל את הראשון שברשימת הסריסים — מהומן — עם האחרון שברשימת השרים — ממוכן — ועם כוכב הלכת השביעי שבתאי. האם נוכל למצוא זיהוי דומה גם לגבי שמות הסריסים והשרים האחרים?

ח. בזתא - מרסנא

הזיהוי של גילמין בזתא-מזדה מקובל עלינו מאוד ומתאים לקו החקירה שלנו, כי מזדה הוא האל המקביל לאל היווני זאוס, הלא הוא האל הרומי יופיטר. כבר התוודענו לקשר שבין האלים לבין כוכבי הלכת, ואין אנו מופתעים לגלות, כי השם השני מתייחס לכוכב הלכת יופיטר, הוא צדק בעברית.

השם מרסנא קשור פילולוגית למרדנא או מזדנא — כך לפי גילמין. המעניין הוא, שמרדנא פירושו מתת האל מרדוק, שהוא האל הבבלי המזוהה במיתולוגיה עם כוכב הלכת הענק צדק — השני מבין כוכבי הלכת, אם מתחילים למנות מכוכב הלכת הרחוק ביותר שבתאי, שממנו התחלנו את המסע הבין-כוכבי הקטן שלנו. יחד עם זאת עלינו להמשיך עתה ולמצוא במקום השלישי את כוכב הלכת מאדים — מארס בלועזית.

ט. מרס - חרבונא

זיהויו של מרס עם כוכב הלכת מאדים, הקרוי ברומית מארס, נראה מוזר במבט ראשון, אולם הבה נתבונן בסמלו של כוכב הלכת (האל) מארס. במיתולוגיה סמל זה הוא חרב, וגם באסטרולוגיה מאוחר יותר התקבלה החרב כסמל לכוכב הזה. הנה כי כן, הקשר האסטרונומי-מיתולוגי מסביר את סוד ההתאמה הסמלית שבין השניים, למרות הקשר הפילולוגי הרופף. החרב המסתתרת בשמו של חרבונא היא המרמזת על זיהוי זה: מרס=חרבונא=מאדים=מארס. גם הרמב”ם ורשב”ג מציינים, כמובן, את מאדים ככוכב הלכת השלישי מהסוף. בין תפקידיו של מאדים מציין רשב”ג את החרב (מלחמה) כתפקידו החשוב ביותר. דבר זה מוזכר ב”כתר מלכות” פעמיים. כאמור, התלמוד מייחס לשמות השרים משמעות של עבודות שנעשו בבית-המקדש. האסוציאציה התלמודית למרס היא מירוס הדם של הקורבן, והקשר בין הדם, המאדים והחרב איננו מקרי.

שלושת כוכבי הלכת שזיהינו עד כה — שבתאי, צדק ומאדים — נעים בסדר זה במסלולים רחוקים מן הארץ הניצבת במרכז — לפי התפיסה הגיאוצנטרית (הרמב”ם, רשב”ג ואחרים בעקבות אריסטו), או מן השמש שלפי התפיסה ההליוצנטרית היא הניצבת במרכז. מכאן ואילך זיהוי של שמות השרים-סריסים עם כוכבי הלכת האחרים יוכל להיעשות רק על-פי אחת מן התפיסות (גיאוצנטרית או הליוצנטרית). ננסה עתה לזהות את שני השמות האחרונים שברשימת השרים.

י. זתר וכרכס או שתר וכרשנא

כפי שהראה גילמין, השם השני ברשימת השרים — שתר — והשישי ברשימת הסריסים — זתר — הם צורת אחרות של השם אישתהר, שהתפתח בשפות אירופאיות למלה סטאר באנגלית, שארן בגרמנית, אטואל בצרפתית (סמ”ך נפלה, כנהוג בהרבה מילים צרפתיות). נציין עוד, כי אישתהר הוא כוכב השחר נוגה — כוכב הלכת השני בסדר הקרבה אל השמש לפי התפיסה ההליוצנטרית. ידוע לנו, שכוכב זה היה האל של נבוכדנאצר וחבריו, והם עבדו אותו בדבקות מופלאה. לא נתפלא אפוא, ששם זה נבחר עבור גיבורת הסיפור שלנו אסתר, אשר הייתה קרויה כך על שום אישתהר, כדברי התלמוד.

את כרשנא או כרכס, האחרון ברשימת הסריסים והראשון ברשימת השרים, נזהה עם האל הרומי מרקוליס — הלא הוא מרקורי (סמ”ך נפלה כנ”ל), אשר מציין את כוכב חמה הנקרא בלועזית מרקורי. הכוכב חמה הוא כוכב הלכת הקרוב ביותר אל השמש, לפי אותה תפיסה הליוצנטרית, וטבעי, לפיכך, שכרשנא מופיע ראשון ברשימת השרים ובהתאמה כרכס, אחרון ברשימת הסריסים.

יא. מערכת השמש

הזיהוי של שני השמות האחרונים — זתר=שתר, כרכס=כרשנא, מצביע בבירור על התפיסה של מחבר המגילה. לפי דעתו, שבעת כוכבי הלכת נעים במסלוליהם סביב השמש — התפיסה ההליוצנטרית. זוהי תפיסה הרווחת במדע רק בארבע-מאות השנים האחרונות (לכן מדברים היום על “מערכת השמש”).

מסתבר אם כן, שלמחבר המגילה הייתה תפיסה שונה מזו המקובלת בזמנו, והוא טרח להצפינה בתוך מגילתנו באמצעים ספרותיים, שעל אחדים מהם עמדנו. האם כך נהג מחשש לתגובת בני דורו, כפי שקרה למדענים אחדים אחריו (גליליאו, קופרניקוס ועוד)?

יב. בגתא ואבגתא או אדמתא ותרשיש — מקום טוב באמצע

נותר לנו עוד לזהות את שני הצמדים בתגא=תרשיש ואבגתא=אדמתא. בגתא ותרשיש מופיעים בהמשך המגילה בשמות בגתן ותרש, שקשרו קשר לרצוח את המלך. כמו-כן הראינו לעיל, שלפי דעתו של גילמין אבגתא ואדמתא מציינים אותה דמות. נותר לנו רק לעמוד על טיבן של דמויות אלה.

אדמתא לא יכול לציין שום דבר חוץ מהאדמה. גם האסוציאציה התלמודית מקשרת בין אדמתא ומזבח אדמה, שהיו עושים לשם קרבן. נמצא אם כך, בהתאם לקו החקירה שלנו, כי הכוונה כאן היא לכוכב הלכת שלנו ארץ, הבנוי מהאדמה שאנו דורכים עליה.

מצד שני, יש קשר פילולוגי מוזר בין בתגא ואבגתא. לא היינו מצפים לראות קשר כזה בין שני שמות באותה רשימה, הם היחידים המחוברים בו”ו החיבור כיחידה אחת. האם כוונת המחבר לומר לנו, כי אבגתא הינו אב-בגתא? נראה שיש כאן ניסיון ליצור קשר בעלות בין בגתא ואבגתא. אולם אם אבגתא הוא אדמתא — כוכב הלכת שלנו ארץ, כפי שראינו לעיל, מי הוא, אם כן, בנו של כוכב זה? לפתרון תשבץ מרובע זה נפנה שוב למדע האסטרונומיה ולתורה האסטרונומית ההליוצנטרית דווקא.

בין כוכב הלכת מאדים (מס’ 5) ובין כוכב הלכת נוגה (מס’ 2) נמצאים שני כוכבי לכת הנעים כיחידה אחת — הארץ והירח. הירח מפנה תמיד את צד פניו לעבר כדור הארץ ומקיף אותו במחזוריות חודשית מדויקת. בהיות ארץ הכוכב הגדול בין השניים, הוא הקובע את המסלול סביב השמש ובעקבותיו נע הירח, כשהוא נושא פניו אל הארץ כעבד אל רבו וכבן אל אביו מולידו. יתר-על-כן, תיאוריות מודרניות חשובות מתייחסות אל הירח כאל מי שנולד מתוך כדור הרץ (בעקבות התפצלות שלא נוכל להתייחס אליה במסגרת זו).

יוצא מן האמור לעיל, כי אדמתא הוא כוכב הלכת ארץ, הקרוי גם אבגתא, והוא אכן בעליו (מולידו?) של בגתא אשר יזוהה לפיכך עם ירח. בגתא-תרשיש הוא לפיכך הירח, אשר נושא פניו אלינו ממעל, או לחילופין בגתן ותרש מייצגים את הירח התלוי ועומד מעל ראשינו.

להבנת הקשר שבין תרשיש לבין הירח יהיה עלינו לזהות קודם כל את תרשיש המקראית. במקורות מוזכרת עיר זו, ונאמר שיורדים אליה דרך הים מכיוון אילת (אצל יהושפט) או מכיוון יפו (אצל יונה). תרשיש, אם כן, היא אפריקה, שהחלק הגדול שלה נקרא סהרה. וראה זה פלא: סהר הוא אחד משמותיו של הירח.

יג. אחשוורוש — כוכב עליון?

מניתוח השמות יוצא כאמור, שמחבר מגילת אסתר מביא למעשה תיאוריה מדעית אסטרונומית, המקדימה בכ-2000 שנה את בני דורו, כמו אריסטו, חבריו ותלמידיו. אמנם דעתו של אריסטארכוס בן דורו היא, שהארץ נעה סביב השמש, אולם עולם המדע לא קיבל את דעתו עד קופרניקוס וגלילאו, שחיו כ-2000 שנה אחרי חכמים יוונים אלו.

כאמור לעיל, דעת מחבר מגילת אסתר היא, שכוכבי הלכת חמה, נוגה, ארץ וירח, מאדים, צדק ושבתאי נעים בסדר זה סביב השמש, וזו מיוצגת בדמותו של המלך אחשוורוש בכבודו ובעצמו, המתואר כאישיות כבדה ויציבה, שהפעילות מתרחשת סביבה בהשתתפות מינימלית שלו, למרות היותו השחקן הרשאי המולך על 127 מדינה, שהם כל העולם הידוע לבני קדם. יכול להיות שלתיאוריה מדעית זו מתכוון התלמוד בקבעו, כי “מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה”.

והנה כי כן רשימת הסריסים-שרים לפי פרשנותנו:

1. כוכב חמה-מרקורי

1. כרשנא

7. כרכס

2. נוגה - ונוס

2. שתר

6. זתר

3-4. ארץ וירח (יחד)

3-4. אדמתא,תרשיש

4-5. בגתא ואבגתא

5. מאדים – מארס

5. מרס

3. חרבונא

6. צדק – יופיטר

6. מרסנא

2. בזתא

7. שבתאי - סטורן

7. ממוכן

1. מהומן

לסיכום, מחבר המגילה רומז לתפקידים אחרים שיש לגיבורי ספרו: אסתר היא נוגה-ונוס, חרבונא הוא מאדים-מארס, מרדכי הוא מרדוק-צדק, והמן אינו אלא והומנה-שבתאי. ביודענו זאת נוכל לראות את מגילת אסתר באור חדש, המציג מדע שונה לגמרי מזה שהכרנו עד עתה והמוסתר היטב מתחת לפני השטח.

יד. סיפור מוזר

סיפור מגילת אסתר עצמו הנו סיפור מוזר ביותר באווירת “ונהפוך הוא” שלו. הסיפור מתאר את מצב המלכות הכלל-עולמית בשתי תקופות השונות זו מזו כרחוק מזרח ממערב. בתקופה הראשונה, שבה השליט האמיתי הוא המן, אשר כולם משתחווים לו, מתוארת חינגה בלתי אפשרית. היא מתחילה במשתה בן 180 יום(!), לאחר מכן משתה שבעת ימים לכל העם, משתה נשים במקביל, הנחה כללית במיסים, חגיגת נשים ובחירת מלכת יופי, והקופה מסתיימת בשני משתאות שעורכת אסתר למלך והמן. בתקופה השנייה השליט הוא מרדכי, מיודענו היהודי, וראו זה פלא, כמעט שלא נמצא משתאות בתקופה זו. התקופה רצופה מלחמות, הרג, חורבן ואובדן. תקופה זו מסתיימת המגילה בציון תקיפותו וגבורתו של המלך ותוספת המס שהטיל על הארץ ואיי הים.

לכאורה לא כל-כך ברור, מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה? אבל אם נתבונן בסיפורנו עזרת האינטרפרטציה שהצענו, נוכל לזהות את סיפור בריאת העולם. בגרסה המיתולוגית של בריאת העולם, משחקים גם כוכבי הלכת תפקיד חשוב. ובאמת, בפרק הפתיחה מנסה מחבר המגילה להדריך אותנו באשר לשמות השחקנים הראשיים, ואשר גילינו כי אין הם אלא כוכבי הלכת.

טו. בריאת העולם

סיפור בריאת העולם במיתולוגיה הנו עשיר ביותר ומקבל גוונים שונים במקומות שונים, אולם הקו העיקרי, העובר כחוט שני דרך מרבית הגרסאות הידועות, הוא זה:

בתקופת גן העדן שלט בראש אלי האולימפוס שבתאי (סטורן), הוא המן שבמגילה. בתקופה זו האדם לא עבד למחייתו, והוא חי בשלווה ובעושר, עד שקפץ עליו רוגזה של האישה — האלה ונוס, היא אסתר — המפריעה את מנוחתו של שבתאי, והוא מאבד את השלטון באולימפוס. אולם סוף תקופת שבתאי לא מגיעה עד שכוכב החרב מרס — חרבונא (המזוהה גם עם העץ), מכה אותו בעזרת החרב המתהפכת, ואז לוקח את השליטה מיודענו יופיטר — מרדוק, ותקופתו קשה ביותר באשר האדם אוכל לחם בזיעת אפיו, משום שגם הוא מגורש מגן עדן.

גם בגרסה התנ”כית של בריאת העולם נמצאים כל המוטיבים שציינו, חוץ משמות כוכבי הלכת האסורים ביהדות כעבודה זרה. בגרסה זו, מתפתח האדם בגן עדן תחת עינו הפקוחה של א-לוהים, עד שהאישה גורמת לו להפסיד את הזכות המופלאה הזו. האדם מגורש מגן העדן ודרכי הגישה אליו מוגנות על-ידי המלאך בעל החרב המתהפכת, כדי למנוע ממנו גישה אל העץ. מחוץ לגן העדן נגזר על האדם למלא אחר הוראות הבורא, עליו לאכול לחם בזיעת אפיו.

ראינו, אם כן, כי לרשימת השמות משמעות ספרותית עמוקה. מחבר מגילת אסתר פותח בהם את ספרו תוך שהוא מצפין את תרומתו המדעית, כדי להדריך אותנו בקריאת המגילה ברובד ספרותי שלא היה ידוע לנו קודם. ישנם גם רבדים נוספים, שניתן לפענחם בשיטה שהצגנו כאן, ועוד אתייחס אליהם בעתיד.

מקורות וביבליוגרפיה

1. לזיהוי שמות מיתולוגיים שונים עם שבתאי, ראה:EV. Cocjarne, Kronos IX, No 2, p,11.

2. התפקידים שממלאים כוכבי הלכת השונים במיתולגיה מפורטים בהרחבה בספריו השונים של ד”ר עמנואל וליקובסקי, ובמיוחד בספרו: Worlds in Collisions, וכן בספריו: Stargazers and Gravediggers mankind in Amsesia..

[1]. לאחרונה ראיתי בס”ד שרעיון זה כבר מצוי בדברי הזוהר הקדוש, חלק ג, רנא ע”ב: “אלא ז’ כוכבי לכת ואינון שצ”ם חנכ”ל (שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב, לבנה)… ואינון ‘שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך’”.

 

לצפייה:

מגילת אסתרונומיה - הרב פרופ' מאיר דנינו - YouTube

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה