ספירת העומר – זהו כלל גדול בתורה

הימים שבין פסח לעצרת הם תקופת מעבר והכנה. בפסח השקענו בהתחדשות כללית בגוף וברוח וביציאה מעבדות פיזות לחירות. ימי הספירה אמורים להעביר אותנו בהדרגה לחירות המלאה ולקבלת תורה. ההכנה הזו היא כל כך חשובה עד שכל יום ושבוע נספרים בקפידה בכדי לוודא שלא עבר שבוע או יום ללא ההתעלות המתאימה.   השאלה עליה ננסה  להשיב כאן היא מה הדרך הטובה והראויה להכין את עצמנו לקראת קבלת התורה. נעשה זאת באמצעות בחינת מנהגי העומר וההיסטוריה של ספירת העומר.

האירוע ההיסטורי הגדול המיוחס לתקופת ספירת העומר הוא מותם של תלמידיו של ר' עקיבא. עשרים וארבע אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולם מתו בתקופה שבין פסח לעצרת. כל זאת מפני שלא נהגו התלמידים כבוד זה בזה. והדבר תמוה שהרי רבי עקיבא המפורסם כל כך במאמר "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" מוציא מבית מדרשו תלמידים שאינם נוהגים כבוד זה בזה !? אלא נראה שלפי מעלתם  הם כנראה לא פעלו די בתחום זה. כי אין אדם יכול להגיע למדרגה כזו שאין הוא צריך תיקון כלל ואפילו מדובר באהבת הזולת. ואם תלמידי רבי עקיבא הרגישו שהם מיצו כבר את החובות של בין אדם לחברו ואינם מרגישים צורך להמשיך ולהתעלות הרי שיש כאן בעיה. לפיכך, עיקר ההתעלות בתקופת ספירת העומר צריכה להיות בתיקון של התקלה שהביאה את מותם של התלמידים שהיא מנהג של כבוד בזולת ושיפור ההנהגה שבין אדם לחברו.

חכמינו ראו את התקופה הזו כמיוחדת ומתאימה לתיקון מידות האדם והתנהגותו עם חבריו. בהתאם לכך הנהיגו חכמינו ז"ל כי בתקופה זו יעסקו בלימוד של מסכת אבות שעיקר עניינה הוא הדרך בה התנהגו אבותינו והמסר שלהם לחינוך הדורות הבאים. אין במסכת אבות איסורי מאכלות ולא דיני אישות כמו גם דיני טהרה ושמירת שבת, אלא דרכי הנהגה מומלצים לחכמים כמו לפשוטי העם. "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם – כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". כי גם מי שעוסק בתורה צריך להקפיד בכבוד חבריו ובכבוד רבותיו כמו בכבוד כל אדם באשר הוא.

בכל אחד מימי הספירה עלינו לעמוד ולשאול את עצמנו איך התקדמנו באהבת חברים, בדיבוק התלמידים, ביראה, ובאהבת ה'.  לא בשמים היא! כל אדם צריך להתחיל במערכת היחסים עם האנשים הקרובים לו, עם אשתו ובניו וידידיו הקרובים. חיוך, מילה טובה, הארת פנים ואדיבות הם דברים שעל כולנו לאמץ בכל כוחנו. במישור הציבורי עלינו לקבל את האורחים הבאים בשערי בתי הכנסת בסבר פנים יפות. חובתנו לכבד את כל מי שמוכן לכבד את קדושת בית הכנסת גם אם בימי חול אין אנו נוהגים לשבת באותם מקומות בילוי. כך גם אומרים לנו חכמינו בפרקי אבות "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו".

כשם שהשבועות הראשונים יוקדשו לתיקון מערכת היחסים של האדם עם סביבתו הקרובה ביותר כך בהמשך עלינו לעבוד על מערכת היחסים בעיר ובכל המדינה. למעשה נראה כי השבוע המתאים לכך ביותר הוא השבוע של יום הזיכרון ויום העצמאות. ההזדהות של האינדיבידואל עם היהודי האוניברסאלי תהיה עוקבת באופן טבעי ומתבקש.

כל יום מימי הספירה מגיע לסיומו כאשר מגיעה השעה לספור יום חדש ואנו יכולים לעמוד ולומר כי התקדמנו לקראת מתן תורה ע"י התעלות שבין אדם לחברו הוא יום שראוי לספור אותו. רק כך נוכל לסמן ווי (V) ונהיה מוכנים לקראת יום של עליה נוספת. לאחר שבע שבועות תמימות אנו אמורים להגיע למצב שבו כולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד". כפי שמפרש רש"י על הפסוק "ויחן שם ישראל" המתייחס לערב מעמד הר סיני.  רק אם נצליח להתאחד נהייה ראויים גם אנו למתן תורה ולחירות הרוחנית הגלומה בה.