מעשה דרבב"ח בפורים ודרב הונא בר נתן בחנוכה

בגמרא מסכת בבא בתרא עג: מובא המעשה בשם רבב"ח.

"ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה ואכלא טינא באוסיי', ומית ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא וחרוב מיניה שתין מחוזי, ואכול מיניה שתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא, וכי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה מנסרי כשורי מגרמיה, ויתבי למבנינהו להנך מחוזי"

{פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו דג אחד שישב לו בנחיריו מין שרץ אוכל טיט והרגו, ודחו המים את הדג והשליכהו לחוף, ונחרבו מכך 60 מחוזות ואכלו מבשרו 60 מחוזות ומלחו עוד מבשרו  60 מחוזות, ומלאו מגלגל אחד של עינו 300 נאדות שמן, וכאשר חזרנו לשם לאחר 12 חדש ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות ויושבים לבנות את אותן מחוזות.}

ומפרש זאת המהרש"א  בפירושי אגדות שם:
"מבואר על המעשה המן שאמר דקאזלינן ר"ל שהלכנו במקום סכנה כדלעיל וחזינן ההוא כוורא כו' המן שהפיל גורל על החדשים עד מזל אדר שהוא מזל דגים שרצה לבלוע ישראל כדג הזה כדאמרינן בתרגום דמגילה. דאמר ואכלא טינא באוסיה הוא משל ורמז על מרדכי שהיה שפל בעיניו כנאמר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וגו' וע"י תפילת מרדכי דחוהו מיא דהיינו שנדחה ממקום רביתיה וגדולתו עד שנעשה כלה וחרוב מינה שתין מחוזי הן חיל כל עם ומדינה הצרים עלינו,ואכול מיניה ס' מחוזי הן עם יהודים שם שקמו במבקשי נפשם ושללם בזזו ע"ד ואכלת את כל העמים ונקט ס' כן דרך התלמוד כמש' התוס' פרק החובל גבי שתין תיכלי מטו כו'. ומלאו מחד גלגלא דעיניה כו' ר"ל כמ"ש בתרגום שנתן עיניו בחד גלגל המזלות למצוא לישראל מזל רע שהוא אדר, אבל נהפך המזל ההוא שמלאו ממנו שלשה מאה גרבי דמשחא הוא רמז על ריבוי השמחה אשר באדר. וע"ד ליהודים הייתה אורה ששון וכו' ואמר וכי הדרן לבתר י"ב ירחי כו' ר"ל כי בכל שנה ושנה מנסרי מגרמיה כו' ר"ל בגרמתו שנעשה נס זה לישראל  קיימו וקבלו עליה בכל שנה למבני הנך מחוזי שרצה להחריב ולשמוח בו ביום בכל שנה וק"ל." עכ"ל הטהור.

לפי מהלך זה של המהרש"א ניתן להבין גם את המעשה המובא במסכת ב"ב ע"ד:
"אמר רב אשי אמר לי רב הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, והואי ירך דבשרא בהדן, פתחנא ונקינא מיניה ואנחינא אעשבי, אדמייתינן ציבי איאלם איטמא וטווינן. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי : ההוא עשבא סמתרי הוה,הנהו גומרי דריתמא הוו." [ומסיים במדרש שוחר טוב מזמור קכ': "שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים" ראה גם ב"ר פרשה צח' ס' יט'].

{פעם אחת היינו הולכים במדבר והיה ירך של בשר אתנו, פתחנו את הירך וניקרנוה ,וכיסינו בעשבים, עד שהבאנו עצים נתרפאה הירך וצלינוה, וכאשר חזרנו לשם לאחר 12 חדש ראינו שהיו הגחלים הללו עדיין לוחשות, כשבאתי לפני אמימר, אמר לי אותן עשבים היו סם חיים ואותן גחלים היו גחלי רתמים.}

הפתיחה המשותפת לשני המעשים "פעם אחת היינו הולכים..." וכן הסיום "כאשר חזרנו לשם לאחר 12 חדש ראינו" מרמזים על מבנה משותף ולכן על פתרון דומה. בסיפור הראשון הולכים בספינה בים ורואים דג מה שנתפרש כמזל חודש אדר. בסיפור השני הולכים במדבר בחינת "וישב במדבר והיה רובה קשת" המרמז למזל חודש כסלו. החזרה לאחר 12 חודש נתפרשה בעקבות שקיימו וקבלו היהודים לחגוג את ימי הפורים בכל שנה כך נפרש גם שנרות החנוכה ממשיכות לבעור בכל שנה. וגם הסימן בפסוק "חצי גבור וכו" מרמז לחץ שבידו של הקשת- מזל כסלו.

נמצא לפיכך כי הירך הוא בית המקדש והמזבח השוכנים בירך ההר כאמרם "ובין כתיפיו שכן" וכן הוא אומר "ושחט אותו על ירך המזבח", שניסו היוונים לחללו אך הוא החלים ונשאר שלם. ואמרו כי אנחנו פתחנו אותו וחתכנו אותו אולי מתכווין כי המתייוונים שהיו מתוכנו הם רצו לחללו ולהעלות עליו אפילו חזיר רח"ל. ואומר כי נתרפאה הירך עד שהבאנו עצים (להדליק) מרמז בזה שהשמן הטהור הספיק לשמונה ימים עד שהספיקו להביא  להדלקה שמן חדש מנחלת אשר. ואומר וצלינו אותו כלומר חזרנו להעלות עולות על המזבח המטוהר. הגחלים הבוערות הם סימן למנורה הטהורה שהמשיכה לדלוק ללא הפסקה ובכל שנה ושנה אנו חוזרים ומדליקים אותה זכר לנס. סם החיים שהחיה אותו היו התורה שנמשלה לסם חיים אותה ניסו היוונים לאסור אך היא שהצילה את העם.