ט"ו באהבה

המשנה האחרונה במסכת תענית מספרת:

"אמר רשב"ג: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, וכל הכלים טעונין טבילה; ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות? בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה; 'שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל' ואומר: 'תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה', וכן הוא אומר: צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמן ביום חתונתו וביום שמחת לבו', ביום חתונתו – זה מתן תורה, ובים שמחת לבו -  זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו"

הגמרא בסיום המסכת (תענית לא.) מביאה ברייתא המבחינה בין שלושה סוגים בבנות ישראל:

" ת"ר יפיפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי שאין האישה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האישה אלא לבנים. מכוערות שבהן מה היו אומרות? קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים."

הבחנת הברייתא מבארת שכל אחת הייתה מפרסמת בדבריה את התכונות הטובות שלה. ולכן היפות היו מתיפייפות בעוד המיוחסות היו מדגישות את הייחוס שיהיה לבניהן כגון: כהנים, לויים, מלכים, סנהדרין וכו'. כנראה שלכת מיוחסים הדברים במשנה שהיו אומרות "אל תתן עיניך ביופי תן עיניך במשפחה. לגבי הכת השלישית של  המכוערות לכאורה, יש לנו תימא גדולה. א) איך קוראת להן הברייתא "מכוערות" והלוא "כל בנות ישראל יפות הן"? ב) מה עניין יראת השמיים שהם מפרסמות בדבריהן קשור לתכונותיהן? ג) מדוע לא מסתפקות בפרסום כמו האחרות והן באות בנוסף גם בדרישה "ובלבד שתעטרונו בזהובים"? ד) באיזה חוצפה באה נערה חסרת ייחוס וחסרת יופי בדרישות כל כך מוזרות, כאשר אפילו המיוחסות והיפות אינן דורשות דבר? ה) מה פתאום זהובים? יותר מתאים  לנערה לבקש תכשיטים או בגדים? אפילו תאמר כסף וזהב הן רוצות הביטוי "זהובין" פחות מתאים מ"כסף וזהב"?

נראה לפרש כי באמת "כל בנות ישראל יפות הן אלא שהמלאכה מנוולתן" לכן רק נערה שבאה מבית עשיר לא עסקה במלאכה והיא נחשבת יפה גם בעיני ההמון. לעומת זאת בנות הכת השלישית ממשפחות שפחות עסוקות במסחר וממילא יותר עוסקים בתורה וביראת שמים. אנשים יראי שמים ייראו גם את היופי שלהן למרות שהיו עסוקות בגידול אחיהן ובטיפול בביתן. יתר על כן הן מבקשות חתן שיודע להעריך זאת כמאמר המשנה לעיל שהיו אומרות: "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל" ואדרבה מדגישות את חשיבות עבודת הכפיים באומרן גם " תנו לה מפרי ידיה". למעשה הן אומרות לחתן שהן מבקשות: הריני לפניך נערה חרוצה  ולא מפונקת. לא אבקש תמרוקים כאותן "יפות" ולא אתפנק כאותן "מיוחסות". לפיכך הן דורשות " קחו מקחכם לשם שמים ותבנו אתנו בית של תורה. לפיכך ברור מדוע הן מבקשות זהובין שהרי מחירה של מצווה הוא עשרה זהובין.