מעשיות רבה בר בר חנה וההוא טייעא

הקדמה

ברב המקומות בש"ס כאשר מוזכר "טייעא" ובמיוחד כאשר הוא מאיר עיני החכמים, מדובר באליהו הנביא. אף המשורר במזמור "לכבוד חמדת לבבי" מציין כי "בעיתות הנצרכים הוא נגלה כערבי". לכן נראה לנו כי גם אותו טייעא במעשיות שבמסכת בבא בתרא (עג-עד) אינו אלא אליהו הנביא.  בכל חמשת המקטעים בהם מדריך "ההוא טייעא" את רבה בר בר חנה (רבב"ח) בנבכי הדרכים הנפלאות והנעלמות, מדובר באליהו הנביא. יתר על כן נראה לפרש כי ברב הסיפורים מציג אליהו הנביא לפני החכם רבב"ח (ובאמצעותו גם לפנינו כמובן) את מהלכיו שלו עצמו במקרא או בתפקידיו בני האלמוות.

לאליהו הנביא בן האלמוות מספר תפקידים חשובים בספרות ההלכתית.  עצם המושג המפורסם "תיקו" המבואר בדרך כלל כ" תשבהי יתרץ קושיות ואיבעיות" מציג לנו תפקיד חשוב של מסיר ספקות הלכתיות. יתר על כן ספיקות בדיני ממונות המחייבות הקפאה ממונית מצויינות בביטוי  "יהא מונח עד שיבוא אליהו" גם כאן מודגש תפקידו כמסיר ספיקות. זאת בשל העובדה כי אליהו איש האמת כפי שהוא מוצג במקרא, מסוגל ויכול למצוא את האמת בסבך העובדות והנתונים הדיניים המורכבים. בנוסף נוכל למצוא את אליהו הנביא איש האמת כמבשר המשיח – כי רק איש של אמת שהיא בלתי ניתנת לערעור יכול להיות אמין בתפקיד כל כך רגיש.

פינחס הוא אליהו המקנא לאמת ופוגע בזמרי בן סלוא, בועל הארמית במעשה בעל פעור.  ממשיך דרכו, אליהו הנביא מתפאר במעשה הקנאה שביצע מול נביאי הבעל את הספק שהם הכניסו לעם ישראל בני דורו שהיו פוסחים על שני הסעיפים עד שכולם ראו את האש היורדת נן השמים ואמרו כאיש אחד "ה' הוא האלקים". ממש כמו שעשה משה לקורח ועדתו כאשר אלו יצרו ספק בלב העם על אמיתות המנהיג. אליהו כאיש האמת הולך במשך 40 יום עד להר חורב ומצהיר לפיכך "קנוא קינאתי לה' צבאות" אך מבקש את נפשו למות בשל העובדה כי למרות הכל, המלך וההנהגה עדיין מתנכלים לו ומבקשים את נפשו לקחתה. אליהו הנביא בסוף דרכו עולה השמימה ועובר מעולם השקר הגשמי שלנו לעולם האמת הרוחני והופך להיות בן אלמוות.

בשורות הבאות אפרט מה שזכיתי להבין בפירוש על דרך הפשט של המאמרים הסתומים של רבב"ח ו"ההוא טייעא" כיד ה' הטובה עלי. לא נסתרה עיני  מדרכם הפרשנית העמוקה של גאוני עולם ענקים, ראשונים ואחרונים החל מהמהרש"א ועד לליקוטי מוהר"ן . אכן ראיתי ונהניתי רבות מפירושיהם. אך מאחר שזכיתי לקרוא את פירושיהם הנפלאים, אורו עיני לראות את דרך הפשט כאתו זבוב ננס הרוכב על גבם של הענקים ורואה תמונה מבורכת. שיטה זו מבוססת על ההחבר המקראי בסיפורי אליהו הנביא שבספר מלכים וכן במקומות בהן הוא מוזכר בתלמוד כפי שהסברתי לעיל.

מעשה הסוחר הישמעלי המריח עפר

המעשה הראשון שמביאה הגמרא בבא בבתרא עג:ב' המפגיש את מיודענו רבה בר בר חנה עם "ההוא טייעא" מובא להלן עם מבחר מפירושו של הרשב"ם [בסוגריים]:

"ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא [סוחר ישמעאלי] דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן אמרי' ליה כמה מרחקינן ממיא ואמר לן הבו לי עפרא יהיבנן ליה ואמר לן תמני פרסי תנינן ויהבינן ליה אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי אפכית ליה [לנסותו אם יהיה בקי כל כך] ולא יכילית ליה"

דרכו של הסוחר הישמעאלי להלך במדבר ולכן הוא מתלווה אל החכמים שהציגו במאמרים הקודמים סודות נפלאים שהם השיגו בעצמם בכוח הלימוד וההעמקה המופלא שלהם, אם במעמקי ים התלמוד (בספינתא) או במדבר בו היו מתבודדים. חלק מתובנות עמוקות אלו הם השיגו ביחד ואולי בעבודת צוות, כמאמר רב פפא בר שמואל "אי לא הואי התם לא הימני" וחלק מהדברים היו בהשגה אישית. כאן מופיע אליהו הנביא לפני כמה מהחכמים המהלכים ביחד במדבר ומתלווה אליהם. אליהו הנביא מורה להם הלכה פלונית עד שהוא משיב כל קושיה לדוכתיה. וזוהי משמעות דבריו "הא אורחא לדוכתא פלן" כלומר כך היא ההלכה המיושבת הזו. דעת ה' של הסוחר מתבצעת ממש כמו המלך המשיח עליו נאמר "והריחו ביראת ה' ".

כל החברים מסתודדים עימו בלשון רבים "אמרי' ליה כמה מרחקינן ממיא ואמר לן הבו לי עפרא יהיבנן ליה ואמר לן תמני פרסי תנינן ויהבינן ליה אמר לן ....". כלומר כמה עוד יש לנו להתאמץ בכדי להשיג מים שהיא התורה עליה נאמר "כל צמא לכו למים" והוא מנסה להשיב להם באותה השיטה באמצעות חוש הריח. אולם כשהדיון אינו הלכתי אלא השקפתי הם אינם מסתופפים בצילו יותר. כי בסוף הסיפור החברים כאילו אינם ואילו המספר, רבב"ח, נשאר לבדו להתמודד עם המעמד ולבחון את המדריך המכובד המכונה "טייעא" הוא אליהו הנביא באמרו "אפכית ליה ולא יכלית ליה" בלשון יחיד.

מסתבר שלא כל חכם יכול להתמודד עם "גילוי אליהו" והם מעדיפים לפרוש ברגע שהם מבינים שהמעמד המקודש הוא מעל ליכולתם כי הוא חורג כביכול מעבר להוויות דאביי ורבא. ואולי הם מעדיפים לקבל את המסר לאחר מעשה מנציגם, רבב"ח הנשאר להתמודד עם המעמד ולחוות את המסרים הנפלאים של אליהו הנביא. זו כנראה הסיבה שלפחות בשניים מהמעשיות הבאות הם מגנים את חברם זה על התנהגותו המוזרה ביחד עם אליהו הנביא.

במאמר זה נוצר המפגש הראשוני בין אליהו הנביא והחברים. הוא מראה להם כי הוא אליהו מבשר המשיח בכמה אופנים: א. הסוחר "מריח" את התשובות שלו ממש כמו המשיח עליו נאמר "והריחו ביראת ה' ". ב. הסוחר מבשר להם על סוף הגלות ע"י דיוח על הדרך הנותרת למקום ה"מים". כאן החברים פורשים, אולם רבב"ח נותר בכדי לבדוק את אמיתות דבריו ולהסיר כל ספק ומנסה להפוך לו את הנתונים. ואכן הסוחר מתגלה כאליהו הנביא איש האמת מאחר והוא עומד בכל המבחנים שמציג לו רבב"ח ומסיר את כל ספיקותיו. הסרת הספיקות עצמה היא הרי מהותו של אליהו הנביא כמצויין לעיל.

מאמר מתי מדבר

"אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי [שתויי יין] וגנו אפרקיד [פניו למעלה] והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה [ראיתי שטיעא היה הולך תחת ברכי המת רכוב על גמל ורמחו בידו] ולא נגע ביה [בברכיים] פסקי חדא קרנא דתכלתא [כנף הטלית] דחד מינייהו ולא הוה מסתגי לן [בהמות שהיינו רוכבין לא היו יכולין להלך] אמר לי דלמא שקלת מידי מינייהו אהדריה דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה אזלי אהדרתיה והדר מסתגי לן כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא וכל בר בר חנה סיכסא למאי הלכתא עבדת הכי למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות"

לאחר רכישת אמונו של רב בר בר חנה מתחיל מסע ההדרכה המופלא בנבכי האמת והתרת הספיקות. בכדי להבין את הנושא הוא לוקח אותו לביקור אצל "דור דעה" הלא הם בני ישראל במדבר אשר ראו עין בעין מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן. הם ששמעו מפי הגבורה "אנכי ה' אלוקיך", האמת אצלם עמוקה ושרשית ואין אצלם כל ספק. אך את תחילת המסע המופלא הזה הוא לא מתחיל באנשי המדבר עצמם אלא ב"מתי מדבר". אנו מכירים מסיפורי המקרא את שמותם של כמה אנשים שמתו במדבר ביניהם נמצא את: נדב ואביהו בני אהרון אשר מתו בהקריבם אש זרה, מקושש העצים צלפחד בן חפר וכן את זמרי בן סלוא אשר לקח את המדיינית לעיני משה. "מתי מדבר" אלו אשר מתו בחטאם ראו עין בעין את מעמד הר סיני ומתן תורה ושמעו מפי הגבורה את עשרת הדברות ולכן גם הם מציגים אמת ברמה שונה לגמרי מזו שאנו, בני עולם השקר, מסוגלים להבין. בנותיו של המקושש, צלפחד בן חפר מציגות את אביהם כמי ש"בחטאו מת ולא היה בעדת קורח" כלומר יש להבדיל  את מתי המדבר אנשי האמת מקורח ועדתו הבדאים המוצגים להלן בפרק נפרד. התוספות מפרשים כי המקושש פעל לשם שמים בכדי להבהיר לחבריו שנועדו למות במדבר כי חובה עליהם להמשיך לקיים מצוות ולשמור את השבת.

הגדולים שבמתי המדבר הם לפיכך נדב ואביהו בני אהרון, עליהם נאמר "בקרובי אקדש", למרות שהם נכנסו שתויי יין למשכן. לכן מציין לנו רבב"ח כי כולם נראו כשתויי יין (בהתאם לפירוש המדוייק והמכוון של הרשב"ם) כלומר כולם במדרגת נדב ואביהו לפחות מהבחינה הנבדקת כאן של "דור דעה". לכן גם כולם שוכבים פרקדן כאשר פניהם כלפי מעלה כאילו אומרים "אנו ליה וליה עינינו".

עתה נגשים רבב"ח והסוחר לאחד מהם שעיקר כוחו ממתניו ומטה הלוא הוא זמרי בן סלוא המתואר כאיש בעל ברכיים זקופות.הוא מתואר כ"חד מינייהו" ממש כמו "כמעט שכב אחד העם את אשתך" שפירשוהו המיוחד שבעם, גם כאן מדובר בנשיא שבט מישראל. הברכיים הזקופות מבטאות כוחו הרב שלמטה ממתניו אשר לפי דברי חכמים כמה מאות בעילות בעל באותו היום. הייתכן כי אותו רשע שפגם בברית קודש באופן המבוזה ביותר עם הנסיכה המואביה כזבי, גם הוא שייך לדור דעה? שהרי אמרו חכמים כי כוונתו הייתה להראות כי לדעתו ארמית מותרת לבני ישראל כפי שציפורה הייתה מותרת למשה רבינו. ואמנם ניגש אליהו ומנסה לעבור ולהגיע לברכיו של זמרי. לצורך כך מגייס אליהו הוא פינחס את כל כוח הקנאות שלו כאשר "וירא פינחס בן אלעזר... ויקח רומח בידו ... וידקור את שניהם" מעשה שזיכה אותו בברית שלום היא ברית כהונת עולם על שתיקן מה שפגם רשע זה בברית. אך למרות שעלה על הגמל (כלומר היה גמול ושלם כדברי המהר"ל או גומל חסד כדברי רבינו נחמן בליקוטי מוהר"ן) עם הרומח מורם בידו, לא הצליח להגיע למדרגת ברכיו של זמרי. זאת משום שהוא לא ראה ולא שמע את הדברים בהם עמד זמרי, בן דור הדעה. כלומר כל הזכויות של הצדיק הגמול והגומל עם כל מסירות הנפש הקנאית שלו אינן מביאות אותו לדרגת "דור דעה".

כאן מבין רבב"ח כי גם זמרי בן סלוא לא פעל מתוך כניעה ליצרו אלא מתוך שליטא מופלאה ביצר כפי שהיו כל אנשי דור דעה. רבב"ח מבין כי ההגנה בפני יצר העבירה הלוא היא כתובה בפירוש בפרשת ציצית " הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו וזכרתם... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" כלומר הציצית שלו היא המגינה עליו מפני היצר ולכן הוא מבקש לקחת את אותה הכנף לשימוש עצמי בכדי להגיע לשליטה עצמית במדרגת דור דעה ע"י כריתת כנף התכלת והצנעתה. אבל מסתבר כי במקום להתקדם עוד, הם דווקא נתקעים. למרות שגם הוא רוכב על הבהמות כלומר במדרגת חכם שלם, אינו מצליח להתקדם במעלות הקדושה. כאן מתערב אליהו ומבקש ממנו להחזיר את הכל כיוון שאין אנו יכולים להשתמש בכתר שהשתמשו בו "מתי מדבר". כשהוא מספר זאת לחכמים הם מגנים אותו בבבוז. כיון שלדעת חכמי התלמוד כל מה שיש בציצית הוא מצווה אם כבית שמאי או כבית הילל כלומר שאלות הלכתיות גרידא. והם אינם מקבלים כי יש לדבר גם משמעות מיסטית עצומה של קדושה נוראה כפי שראה רבב"ח.

מאמר הר סיני

"א"ל תא אחוי לך הר סיני אזלי חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי [מן הגלות] מי מפר לי כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא כל בר בר חנה סיכסא היה לך לומר מופר לך והוא סבר דלמא שבועתא דמבול הוא ורבנן א"כ אוי לי למה"

כיוון שמקור האמת והדעה הוא במעמד הר סיני הרי שהמשך המסע עובר דרך הר סיני עצמו מקום בו ניתנה תורה לעם ישראל. אולם כדי לעבור אותו צריך להגיע למעמד של חכמי התורה האמיתיים עליהם נאמר "שנשיכתם נשיכת עקרב" והם במדרגה של משיח הרוכב על החמור הלבן. אלו תקועים בהר סיני כי התורה לא התפשטה באופן משמעותי מעבר להר סיני. לפי כל הסימנים אותם הראה לנו הסוחר בהריחו את העפר עדיין יש כברת דרך להפצת התורה בכדי להגיע למקום המיים ולכן המשיח לא יכול לבוא. ואף כי רבב"ח וחביריו היגיעו למדרגות עצומות בתורה עדיין לא היגיע הזמן להתרת השבועה ולכן לא מנסה רבב"ח להתערב בתהליך. אולם חביריו אוחזים בדעה כי לא בשמים היא ויש ביכולתו להפר את השבועה. אולם התלמוד אומר לנו כי רבב"ח במדרגתו עדיין לא מסוגל להפר את השבועה שמא תצא תקלה על ידו והוא יפר את שבועת המבול במקום את שבועת הגלות.

מאמר בלועי קרח

"א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא שקל גבבא דעמרא[לקח גיזת צמר ושראו במים] ואמשינה במיא ודעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי [הני גבבי ואף על פי ששרו אותו במים] אמר לי אצית מאי שמעת ושמעית דהוו אמרין [שהרי ירדו חיים שאולה] משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי 'משה ותורתו אמת והן בדאין' "

כבר ציננו כי בלועי קרח שונים ממתי מדבר מכמה סיבות; א. בני קרח לא מתו רק נבלעו באדמה, ב. הם שיקרו כאשר מרדו במשה וניסו להכניס ספק בלב העם מעשה שאינו ראוי לדור דעה. מצב זה דומה למה שהיה אצל אליהו עם נביאי הבעל אשר הביאו את העם לפסוח על שתי הסעיפים.והנה אליהו הסיר את הספק מלב העם על ידי שהוריד אש מן השמים. כאן מראה לנו אליהו את ענשם של בלועי קרח הבדאים הנאלצים לחוות את האמת המציגה אותם כבדאים וחזור על התהליך מדי חודש בחדשו. לצורך כך לוקח אליהו את רבב"ח למעשה גדעון בספר שופטים (ו' 36-40) על גיזת הצמר שמיצתה מלוא הספל מים.

וזהו מעשה הגיזה. גדעון ביקש אות מאת ה' להצלחתו במלחמה מול מדין ועמלק, כלומר גדעון ניסה את ה' בכדי להסיר את ספקותיו. הוא הכין גיזת צמר בגורן וביקש שבבוקר היא תהיה רטובה מטל ועל כל הארץ חורב. והנה כך היה ובבוקר "ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים". אולם זה לא סיפק את גדעון כי באופן טבעי הגיזה סופגת טל ולכן הספקות שלו לא נתחוורו והוא מבקש כי מחר יהיה הפוך. וכן היה כאמור "ויהי חורב אל הגיזה לבדה" למרות שהיא הייתה בדרך הטבע להיות רטובה כי "ועל כל הארץ היה טל". הגיזה הרטובה מייצגת אם כך את הספקות ואילו הגיזה היבשה מייצגת את בירור כל הספיקות והגעה לאמת המוחלטת.

נחזור לאליהו הנביא המורה הגדול של רבב"ח המראה לו את אנשי השקר בלועי קורח מתיסרים באש הגיהינום. ומהי האש הזו הלא היא אש האמת המסירה כל ספיקות. לכן אליהו לוקח גיזה רטובה המלאה ספיקות כדוגמת אלו שיצרו אנשי קורח בעם ישראל, ומכניס אותה למקומם של בלועי קורח. והנה ממקום זה היא יוצאת יבשה וחרוכה למרות ששרו אותה במים. כלומר המקום הזה הוא מקום האמת הצרופה שאינה מותירה כל מקום לספק. וענשם של בני קורח הוא להיות במקום זה ולהתעמת מול האמת הצרופה באופן תדיר. מול אמת זו נראים דברי הבלע שלהם כשקר מוחלט ולכן הם חוזרים ואמרים "משה ותורתו אמת והן בדאין".

מאמר חיבור השמים והארץ

"אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי שקלתא לסילתאי [סל לחם שלי] אתנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה אמינא ליה איכא גנבי הכא אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר [גלגל חוזר ומזלות קבועים] נטר עד למחר הכא ומשכחת לה"

המסע המופלא הזה מסתיים בביקור במקום בו עלה אליהו בסערה השמימה שהרי זהו המקום בו מתחברים שמים וארץ. רבב"ח שכבר יודע שאסור לו לקחת דבר מהעולמות הללו מנסה להרוויח באופן אחר. הוא נותן את סל הלחם שלו כדי שיתברך בשמים כלומר הוא רוצה שפרנסתו תהיה מבורכת. והנה בעודות מתפלל על כך סל הלחם נעלם מעיניהם כליל עד שרבב"ח שואל אם יש כאן גנבים שגנבו לו אף את הפרנסה שהייתה לו. הוא ציפה שהתפילה במקום זה תקדם אותו לפחות הפעם אך הפעם הוא נסוג אחור. כלומר אם אתה רוצה להיות רוחני ולהתחבר לשמיים עליך לוותר על הגשמיות ועל הפרנסה. כיון שהוא אינו מלאך ואינו יכול לחיות כך בעולמינו הגשמי הוא מבקש בחזרה את סל הלחם שלו.

ואז הוא לומד דבר חשוב על נקודת החיבור בין השמים והארץ. היות וכדור הארץ מסתובב הוא יחזור בעוד יממה אחת לאתו המצב ביחס לשמים ואז יוכל רבב"ח לקבל את מבוקשו. בלשוהו המכוונת של הרשב"ם "גלגל חוזר ומזלות קבועים". לחילופין ניתן להסביר כי היות והמלאכים הנמצאים בשמים עומדים בעוד בני האדם חיים ומתפתחים הרי שאין אפשרות ליצור מגע קבוע ביניהם כי הם יצורים השונים בתכלית למרות שחפיפה זמנית אפשרית משהוא. כאן גם מסביר לו אליהו את התנהגות בני האדם שהיו עם אליהו בעת עלותו בסערה השמימה. אלישע יודע כי אליהו לא ישוב עוד אולם בני הנביאים מעוניינים לחפש אחריו או אחרי שרידיו. חמישים איש מחפשים אחריו ולא מוצאים אותו. הם ממשיכים בחיפוש במשך שלושת ימים אולי יגיע אליהו בסיבוב הבא כלומר בעוד יממה. רק לאחר שלושה ימים הם נואשים כיוון שראו שהגלגל לא מחזיר אותו.