בחג החירות יוצאים מהכללים

עבדי זמן עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חפשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו
חלקי ה' אמרה נפשי.
(ר' יהודה הלוי)

לכל אחד מחגי ישראל מאפיינים חגיגיים, טקסיים ורעיוניים מיוחדים ושונים. בימים הנוראים מודגש רעיון התשובה, בסוכות הארעיות, בשבועות היהדות ובפסח ההתחדשות. חודש האביב הוא הראשון לחודשי השנה כשהכל פורח "הניצנים נראו בארץ וקול התור נשמע בארצנו". המזון הבסיסי ביותר שלנו, הלחם הרך והטוב העשוי מדגן מוחמץ, מוצא מן הבית. צווי ההרחקה של חמץ בפסח הוא יחיד במינו - בל יראה ובל יימצא חמץ בכל גבולך. הרחקת החמץ חמורה יותר מבשר בחלב, מנבלות וטרפות, מבשר חזיר ואפילו מיין נסך ועבודה זרה! כל כך למה? בכדי לאפשר התחדשות מלאה נקייה מכל שמץ של החמץ אשר כל כך התרגלנו אליו. רק כאשר ניקינו את כל החמץ אנו עוברים לאכילת המצה שהיא למעשה אותו המזון הבסיסי - דגן, רק ללא הטעם הטוב והמוכר וללא הנוחות בעיכול?! במסה זו נעקוב אחר מוטיבי ההתחדשות של חג הפסח בכלל וליל הסדר בפרט, כדי להבין טוב יותר את הסיבות לתהליך תמוה זה.

רעיון זה של הוצאת ישן מפני חדש ומעבר מעבדות לחרות שזור כחוט השני במנהגי ליל הסדר וההגדה. נהוג לחשוב כי היפוכה של עבדות הוא אדנות, אך לא כן הדבר. מערכת יחסים של אדנות- עבדות היא אחת, ואין משנה באיזה צד אתה עומד. לעומת זו, מי שעובר ממצב של עבדות למצב של "בני- חורין", משנה את כל מהלך חייו מקצה לקצה. לכן, הציווי הראשון לאחר מתן תורה הוא בפרשת "משפטים בדיני עבדים שמשמעותו " כי לי בני ישראל עבדים" שהרי "אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתורה". בתחילת הציווי למשה ולאהרון נאמר "ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". על פסוק זה אומר המדרש כי כאן כבר ציוום על שחרור עבדים. כי אין להקב"ה עניין בשינוי שיהפוך את עם ישראל ממשועבד למשעבד! אלא ביצירת עם של בני חורין העוסקים בתורה ובמצוות מתוך בחירה חופשית ומנחילים אותה לעולם כולו. גם העבדים מבני עמנו שנקנו בכסף רב, אינם עבדים, אלא פועלים זמניים לשש שנים בלבד. ואפילו עבדים כנעניים אינם אלא בתהליך של ייהוד והכנסה בעול מצוות. קודם כל הם חייבים במצוות כאישה, ואח"כ עם שחרורם ככל יהודי.

בכדי לשנות את המהלך הפסיכולוגי של העבד למצב של בן חורין דרוש ניקוי יסודי ביותר. בכוחות עצמו הוא יצליח להגיע במקרה הטוב למצב של אדנות. כלומר יישאר שקוע באותה מערכת לא רצויה. לפיכך אין אנו מסתפקים בסיפור יציאת מצריים בקושיות ואיבעיות של החכמים. שהרי "אפילו כולנו חכמים , כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". את השאלות אנו נותנים לבן הקטן לשאול משום שלו אין כל דעות קדומות ואין הוא שבוי בקונספציה של עבדות. שאלות בסיסיות אלו של "מה נשתנה" אמורות להביא אותנו למצב של חירות אמיתית. כמו אותה ילדה קטנה שעמדה מול איתני עולם ושאלה "למה?" או כמו הילד בבגדי המלך החדשים העומד וצועק " המלך הוא עירום". רק הם יכולים לגרום לנו להביט ולהבין באיזה מצב עגום של עבדות אנו שרויים.

מוטיב זה חוזר גם במדרשים המסונפים להגדה ונביא כאן שניים כאלה. "אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצריים בלילות עד שדרשה בן זומא..." במדרש זה נשיא הסנהדרין, רב י אלעזר בן עזריה, מציין כי כל חכמי הסנהדרין בכל גדולתם ועומק חשיבתם לא אמרו את הדבר. כלומר, עדיין הם שבויים בקונספציות הלימוד הרגילות שלהם. עד שהיגיע אותו תלמיד צעיר אשר כלל לא היגיע להוראה הלוא הוא שמעון בן זומא )שלא זכה שייקרא רבי( ומוציא לאור את הדברים הכל כך פשוטים "שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים כל ימי חייך; ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות".

במדרש סמוך, מספרים אנו בליל הסדר את ה"מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצריים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו היגיע זמן קריאת שמע של שחרית". גם כאן כל גדולי הדור מסובים ומתפלפלים לילה שלם בחידושי תורה אשר ודאי לא שמעה אוזן, אך הם עדיין כולם שבויים בשיטות הלימוד הרגילות. והנה, מגיעים התלמידים ומסיימים את כל הדיון וכל שיש להם לומר הוא הלכה בסיסית ופשוטה "היגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אם נתרגם את הסיפור הזה לשפת הציור הרי שהחכמים מילאו כריסם כל הלילה בעוגות משובחות ומיני מאפה מעולים עד שבאו התלמידים וסיפקו להם מצה שהיא בעצם מים וקמח - המזון הבסיסי ביותר לגוף, מול המזון הבסיסי ביותר לנפש - קריאת שמע של שחרית.

בעל ההגדה קורא לנו להתבונן בסוגיית הפסח בביטוי נדיר ביותר: "צא ולמד" ! לא כלשון התלמוד "תא שמע" - ב וא ושמע, כלומר, ב וא אלינו תכיר את דרכי הלימוד ואז תוכל לשמוע ולהבין. גם לא כלשון הזוהר "תא חזי" - ב וא והיכנס לעולם הקסום של הקבלה ואז תוכל לראות נפלאות מתורת הנסתר. אלא דווקא צא! כמו באברהם "ויוצא אותו החוצה" מפרש רש"י שאמר לו צא מאיצטגנינות שלך...

הפזמונים שבסוף ההגדה גם הם עוסקים ביציאה מהמעגל האינסופי של היומיום. במיוחד בפזמון חד גדיא מוצג המעגל הבלתי אפשרי של העונש המגיע בעקבות העונש. התקווה היא כמובן שיבוא הקב"ה שהוא אחד אלוקינו שבשמים ובארץ השולט מעל לכל המסגרות המגבילות שלנו ויגאל אותנו ממעגל הענישה הזה על ידי שהוא ישחט את מלאך המוות... אמן!

כך גם אנו מצווים לצאת ממסגרות המחשבה העושות אותנו לעבדי זמן. מסגרות אלו משעבדות אותנו לבוס, לחברים, למשכורת, לקידום ולכבוד. רק כ אשר נצא ממסגרות משעבדות אלו נוכל ללמוד את הדברים הבסיסיים המתחילים בקריאת שמע של שחרית. ואז ורק אז יעלה עלינו שחר חדש של בני חורין היושבים ועוסקים בתורה לשמה. זוהי החירות הנשגבה לה אנו מייחלים בחג החירות.